עשוי לעניין אותך בנוסף :
על משפט האיחוד האירופי ודיני תחרות – עו”ד ערן לב
Financial Analyst
הספר “משפט הקהילה האירופית- היבטים רלבנטיים למשפטן ואיש העסקים הישראלי” נכתב על ידי במהלך עבודתי כמתמחה בנציבות האיחוד האירופי בבריסל וזאת לאחר סיום לימודי התואר השני ב”אוניברסיטה החופשית של בריסל” (VUB).
מטרת הספר הייתה להכיר את יסודות המשפט האירופי למשפטנים ואנשי עסקים ישראלים וזאת בעקבות הפיכתה של הקהילה האירופית ל”איחוד האירופי” על ידי אמנת מאסטריכט משנת 1992.
הרעיון המרכזי שעמד מאחורי ייסוד ה”קהילה הכלכלית האירופית” בשמה המקורי, לאחר תום מלחמת העולם השניה, היה יצירת משטר פוליטי- כלכלי חדש, שכלשון שר החוץ הצרפתי מוריס שומאן תהפוך את המלחמה באירופה “ללא רק בלתי אפשרית, אלא גם בלתי ניתנת להעלאה על הדעת”.
הכלי הכלכלי שנבחר לצורך יישום מטרה זאת הייתה יצירת שוק משותף שיאחד את הכלכלות של המדינות שהשתתפו במלחמה (במקור מדובר היה רק בשש מדינות: צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג) לשוק משותף, המבוסס על תנועה חופשית של שלושת אמצעי הייצור: סחורות, הון ועובדים.
הכלים המשפטיים שנבחרו לצורך זה היו יצירת מוסדות על לאומיים שיאכפו את הסרת החסמים על התנועה החופשית, שהעיקריים שבהם הם נציבות האיחוד (גוף ביצועי), פרלמנט ומערכת שיפוט אירופית, אשר בהתאם לאמנת היסוד של הקהילה, בתי המשפט של המדינות החברות מחוייבים להעביר אליה תיקים בהם עולה שאלה של יישום המשפט האירופי, ואשר הם אף כפופים לפסיקותיה.
כבר מראשית ימי הקהילה האירופית קבע בימ”ש האירופי לצדק את עקרונות “המשפט החוקתי”: האירופי, ובהם
- עקרון “התחולה הישירה”, ע”פ דברי החקיקה האירופים מהווים חלק אינטגרלי של המשפט הפנימי של המדינות החברות, ללא צורך בחקיקה נוספת.
- עקרון “ההשפעה הישירה” ע”פ דברי החקיקה האירופיים מעניקים זכויות ומטילים חובות ליחידים ותאגידים, הניתנים לאכיפה ע”י בימ”ש.
- עקרון “העליונות” ע”פ דברי החקיקה האירופים נהנים מעליונות על המשפט הלאומי.
דיני התחרות האירופים מהווים חלק מרעיון זה, כשמטרתם הנה למנוע מצב בו כוחות השוק החופשי הם שיוצרים חסמים לתנועה החופשית של הסחר בין המדינות החברות.
קיימת הקבלה רבה בין הוראות היסוד של דיני התחרות האירופים ואלו של מדינת ישראל, ובעיקרן הוראות סעיף 101 לאמנת היסוד האירופית שאוסר הסדרים בין מפעלים שעלולים לפגוע בתחרות בשוק המשותף, הדומה במידה רבה להוראות סעיף 2 לחוק הישראלי, כמו גם קיומם של “פטורי סוג” הקובעים קבוצות הסדרים שאינם מחויבים בדיווח ואישור של רשויות התחרות (כדוגמת הסכמי הפצה בלעדית, הסכמי רכישה בלעדית, הסכמי זיכיון וכו’).
