על נשים, סגנון ועימותים במקצוע בו בחרנו

לילך סנג’רו, עו”ד – יומן מן השטח

שלום לקוראי וגולשי חוברת ואתרי מחוז ירושלים. שמי לילך סנג’רו עו”ד ומגשרת משנת 2010 , בעלת תואר שני  LL.M  מאוניברסיטת בר אילן, עוסקת בתחום האזרחי: דיני חברות, חוזים עסקיים,  ליטיגציה ,דיני עבודה: זכויות נשים בהריון, ייצוג עובדים, ויעוץ למעבידים גבייה והוצאה לפועל לזוכים חברות ויחידים, וכן מייצגת חייבים מול בנקים ונושים פרטיים עד לסגירת התיקים בהוצאה לפועל.

את דרכי המשפטית  התחלתי עוד בתואר הראשון בחטיבת זכויות האדם וכמתנדבת “בשדולת הנשים בישראל”,  וידיעתי שעבודתי בעתיד כעו”ד תהיה לאור עקרונות אלו של עזרה לזולת , יושרה, הוגנות וייצוג מתוך מטרה לעזור לאוכלוסיות מוחלשות לקבל את הזכויות המגיעות להן ו/או לעזור להם לצאת לחיים חדשים לאחר סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם.

את ההתמחות עשיתי במשרד הוותיק והמוערך גלס ברסלע בירושלים שמתמחה במשפט מנהלי, מקרקעין, עמותות, ופלילי בעיקר עבירות על חוק התכנון והבנייה וכן מייצג את רשות העתיקות.

מאז עבדתי בחברות ובמשרדים פרטיים בהם התמקצעתי בתחומים בהם אני עוסקת כיום ולאחר כעשור במקצוע, אני יכולה להעיד שמדובר בתחום שאינו קל, דורש הרבה יכולות מעבר ליכולות משפטיות, התמודדות על לחץ ועם קולגות שחלקם נעימים ומקצועיים וחלקם לא מתנהלים כפי שמצופה מעורכי דין וכן תחרות גדולה שגם משרדים וותיקים ומקצועיים מתמודדים איתה היום כשכל עורך דין צעיר וחסר ניסיון פותח משרד, לוקח שכ”ט נמוך במיוחד על מנת לגייס עבודה ובכך פוגע בכלל עורכי הדין המקצועיים והוותיקים שלא מוכנים לעבוד בשכר התמחות.

דבר זה אף מהווה פגיעה ישירה בעורכי הדין הצעירים שכן ביום מן הימים גם להם יהיה די ניסיון לגבות שכר טירחה ראוי, אך הלקוחות יתעקשו לשלם את שכר הטרחה הזעום לו הורגלו לכן רצוי לפחות ללכת עפ”י טבלת כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי הממולץ ) תש”ס 2000 ובכך לשמור על רף הגיוני לעבודה בתחום זה.

שוק עריכת הדין היה מוצף גם בשנת 2004 כשהתחלתי  את לימודי המשפטים לתואר הראשון ועוד אז דודי , פרופ’ בועז סנג’רו התריע בפניי כי ייתכן ואוציא רישיון אך אשאר ללא עבודה, דבר שידעתי עלול לקרות, אך לשימחתי לא קרה.

דעתי היא כי לעו”ד שיש את הכישורים הדרושים לניהול עסק , שאינם כישורים משפטיים בלבד, יוכלו להשתלב ולהתפרנס בכבוד לרבות: יחסי אנוש טובים, כישורי ניהול ומו”מ, יכולת מכירה שהיא חלק בלתי נפרד מעבודת עורך הדין הן בגיוס לקוחות והן בייצוג בבתי המשפט . יש לעורכי הדין הצעירים בכלל ולכל בעל עסק חדש בפרט, דרך ארוכה לעשות עד שיוכלו להתפרנס מהמקצוע ואני מאחלת להם הצלחה רבה. בסופו של יום,  לקוחות שרוצים ייצוג מקצועי ובתיקים גדולים עדיין יעדיפו את המשרדים הוותיקים על פני עורכי הדין הצעירים וגם ישלמו שכר טרחה ראוי.

הדרך הפרטית שלי לעצמאות ולביסוס משרדי לא היתה קלה, כללה כיתותי רגליים לקבוצות עסקיות כאלו ואחרות בירושלים ומחוצה לה, היכרות ושיתופי פעולה עם עורכי דין ובעלי עסקים רבים שחלקם הפכו לחברים טובים ולשותפים לדרכי העצמאית ואנו דואגים אחד לשניה לפרנסה טובה ובכבוד. מניסיוני אני יכולה להגיד באופן חד משמעי שאי אפשר להצליח לבד, חשוב לקחת חברים אמיתיים, מוכשרים ומקצועיים לדרך.

כעורכת דין עצמאית אני עסוקה בצעד הבא שעליי לעשות על מנת להתקדם ולקדם את העסק, אם לעניין שיווק, קשרים חדשים ובכלל רעיונות יצירתיים ויציאה מן הקופסא שהרי כישורים משפטיים אינם מספיקים לבדם על מנת לבסס משרד בתחום עריכת הדין שכן השוק התחרותי היום דורש כישורים לבר משפטיים.

אני מבינה את רצונם של עורכי הדין הצעירים לפתוח משרד עצמאי שהרי השכר בתחום זה הינו זעום בחמש השנים הראשונות ודורש שעות עבודה מרובות. גם אני עבדתי במשרדים פרטיים והרווחתי פרוטות באופן כללי וביחס להיקף העבודה הגדול בו טיפלתי. יחד עם זאת, חשוב להתמקצע בתחום  ולצבור את הידע בו עורך הדין רוצה לעסוק על מנת לתת שירות טוב ומקצועי ללקוחות ולמזער טעויות ולא ל”התגלח על הזקן של הלקוחות” שגם מביא להגשת תלונות לוועדת האתיקה במיוחד בתחום הנדל”ן.

תופעה שנתקלתי בה כעו”ד שכירה ואני רוצה סוף סוף שתבוא על תיקונה ושעורכות דין רבות ומוכשרות נתקלות בה היא אפליה בשכר עבודה של נשים עורכות דין מול גברים עורכי דין. אני יכולה להעיד מניסיוני כי במקום העבודה האחרון בו עבדתי כשכירה, שכרי עמד על מחצי משכר עורך הדין שעבד באותו תפקיד , טיפל באותו היקף התיקים והיה בעל ניסיון והשכלה זהים לשלי.  אפלייה זו גרמה לי בסופו של יום להבין את ערכי האמיתי , לא לעבוד בשביל פרוטות ולפרוץ את דרכי העצמאית.

כולי תקווה כי עורכות דין מוכשרות עם אותו הרזומה  ואותה ההשכלה כשל עורכי הדין בתחום, ירוויחו את אותו השכר בגין אותה עבודה , ולא מראש נוערך בשכר נמוך בשל היותנו נשים או שיוצעו לנו עבודות במשרת אם.

ככל שקשה לי להסכים עם האפליה שחוויתי כעורכת דין שכירה, אני מודה בדיעבד על האפליה בשכרי, אך כמובן, אם הייתי יכולה, הייתי שמחה לקבל את ההפרשים בשכרי על כל התקופה בה הופליתי, אך האפליה החמורה, היא זו שהביאה אותי לפתוח משרד עצמאי ולהשתמש בייצוג לקוחות משרדי בכלים ובידע הרב שצברתי ושאני ממשיכה לצבור הן בהשתלמויות והן בעבודתי המקצועית , כך שמעז יצא מתוק!

נושא נוסף שאני רוצה להעיר/ להאיר את תשומת הלב אליו הוא יחס עורך הדין לחברו למקצוע: במהלך השנים נתקלתי בלא מעט עורכי דין הוגנים, ומכבדים אבל גם בקולגות שאותי אישית לא הייתי רוצה שייצגו בשל חוסר כבוד במהלך הדיונים, עד כדי אלימות של ממש, ולאורך כל ההליך היתה הרגשה של היאבקות, איומים, וגם התנהלות בחוסר הוגנות כששכר הטירחה  שלהם הוא היחיד העומד לנגד עיניהם ולא דרך ארץ וכיבוד הזולת.

צריך לזכור שאכן מדובר במקרים קריטיים אך ניתן לנצח באמצעות החוק, ייצוג מקצועי מכובד ומכבד ללא כל שימוש באמצעים אחרים שיוצרים עויינות בין הצדדים, מלבים את הלהבות וגורמים בסופו של יום להחמרת המצב ביחסים בין הצדדים להליך.

הייתי רוצה לראות שינוי בהתנהלות בין עורכי הדין, התנהלות מכבדת ובהתאם לכללים. לא מן הנמנע כי הליך משפטי טומן בחובו יריבות בין הצדדים ולעיתים אף שינאה תהומית בין בעלי הדין, אך אל לנו עורכי הדין המייצגים לשכוח כי היריבות היא בין הצדדים להליך ולא בין עורכי הדין שמטרתם העיקרית צריכה להיות, להביא את הצדדים למקום הטוב ביותר בתנאים שנוצרו לאחר הקרע האישי או העיסקי ביניהם ולסיים את ההליך עם מספר צלקות ופציעות נמוך ככל האפשר.

לסיכום: כולי תקווה שהשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה, תביא איתה שפע של פרנסה, הצלחה, קשרים חבריים ועסקים מוצלחים, שוויון בשכר עורכי ועורכות הדין ותיקון עוולות עבר, ולמי שקצת התעייף מהתחום, תמיד יש עוד המון אפשרויות טובות ורווחיות להתפרנס מהן בארץ ומחוצה לה. שנה אזרחית טובה.