אלימות מינית בזוגיות – שוברים את קוד השתיקה

נורית (שם בדוי, פרטים אישיים שונו למניעת זיהוי), יצרה עימי קשר טלפוני וביקשה להיפגש בדחיפות. היא סיפרה לי עוד בשיחת הטלפון, כי היא מבולבלת מאוד, שוקלת פרידה מבעלה, חשה מאוימת ואבודה לגמרי. קבענו להיפגש בהקדם.

כשהגיעה, התיישבה מפוחדת ומכווצת. היא פירטה באריכות, את היותה נשואה להייטקיסט מצליח. גם היא עצמה אישה מרשימה, מנהלת משרד ומשתכרת משכורת מכובדת. לזוג 3 ילדים צעירים ומספר נכסים בבעלותם. היא מספרת, כי בסה”כ בעלה נתפס בסביבה כחביב ונעים הליכות. אבל היא, כך היא מספרת,  מרגישה איתו מאוד לא בנוח. היא לא יודעת לשים את האצבע, כך לדבריה, אבל יודעת שמשהו לא תקין קורה ביניהם. “לילות רבים אני לא ישנה, מנסה למצוא מילים לתחושות”, היא מספרת לי.

נורית מתארת, כי היא חיה בפחד מתמיד. כי עד לאחרונה כשנתקלה בכתבה בעיתון בעניין טרור נפשי, כלל לא ידעה שיש הגדרה למה שהיא עוברת. בעיקר הרגישה שמשהו לא טוב קורה לה. אך תמיד, גם היום, היא לא בטוחה אם היא לא אשמה בהתנהגותו שלו כלפיה.

“יש לו צדדים נפלאים באישיות. הוא מקסים את כולם ומפנק כשהוא רוצה וכשהוא לוקח את הילדים לגני שעשועים הוא עושה להם כיף לא נורמאלי. את תראי אותו בבימ”ש ותביני, הוא צ’ארמר כזה, מוצלח, חתיך וחכם” כך אמרה.

כשניסיתי להבין מה מטרתה במפגש, אמרה כי היא רוצה להתגרש בהקדם. למרות שהיא לדבריה, מבולבלת. “כי הוא לא מרביץ, ויש בעלים הרבה יותר גרועים ממנו- וכנראה הסיבה שהוא נעלם בלילות היא גם באשמתי בדיוק כמו שהוא אומר כל הזמן….”.

רק, כך היא אמרה, יש בעיה מרכזית, חוזרת על עצמה.

 כשהוא עצבני בעיקר, הוא שותה קצת, ומכאיב לי.

היא מתארת כיצד הוא נוהג לאנוס אותה, היא מתקשה להשתמש במושג “אונס” ורק מתארת כיצד כשהוא קצת משתכר ומקלל אותה, והיא נרתעת, הוא משכיב אותה בכוח על המיטה, קורע את בגדיה, מתעלם מחוסר רצונה ואינו מבחין ש”היא שם איתו”, כהגדרתה.

התאור של נורית מצמרר, ומשקף מציאות קשה ואכזרית, שהיא מנת חלקן עדיין, של נשים רבות.

כמו רבות אחרות, נורית בחרה שלא להתייחס או לפעול בהליכים גם לא במסגרת הליכי הגירושין, כנגד מעשי העוולה הנוראיים שבוצעו בה ע”י בעלה. עם זאת, במקביל להליך טיפולי אינטנסיבי, היא הצליחה להתחזק, להיחלץ ממערכת יחסים אלימה ופוגענית, ולהבין, שגם לבעלה, אסור לשכב איתה בכוח. בניגוד לרצונה. שמדובר באונס ממש.

ההליכים הסתיימו, הם התגרשו ונורית פתחה דף חדש. אי אפשר כמובן לשפוט את הבחירה של נפגעת פגיעה מינית, ובוודאי כזו שארעה במסגרת המשפחה, לפעול או שלא לפעול במסגרת רשויות המדינה או הקהילה בה היא חיה. לכל בחירה, השלכות עצומות והרות גורל- רגשיות, חברתיות, משפחתיות, כלכליות.

פעמים רבות כאשר קורבנות מוצאות את הכוחות לפעול, הן מוצאות עצמן לבד, כשהתלונה נשארת ללא מענה. הזעקה שלהן מושתקת. או אילמת. מבחינתן, הפוגע יוצא, שידו על העליונה. הנפגעת עוברת גיהנום של ממש, בתקשורת, בבית, בקהילה. ומעגל הקורבנות נמשך ואף מסלים. 

ההתמודדות היא קשה מנשוא. החקירות הקשות במשטרה ובבימ”ש, ההתעלמות ממצוקתן והחשיפה החודרנית, חוסר האמון החברתי,  פעמים רבות מכונה ע”י הקורבנות כאונס חוזר בפומבי. המחיר יקר מאוד.

עורכי הדין, הנפגשים בנפגעות במסגרת הליכים שונים, אזרחיים, פליליים, והליכי גירושין לסוגיהם, צריכים לדעת על חובת היידוע המוטלת  עליהם, גם במצבי אלימות מינית כמו בכל מצבי האלימות לסוגיה.

חובת היידוע, חובת יידוע, הקבועה בתיקון 17 סעיף 11 א. (ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991, וכן בכללים למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי עו”ד), תשס”ג-2002, בסעיפים 2-3, מגדירה את חובת עורכי הדין הנחשפים למצבי אלימות במשפחה ככל שיש סבירות כי הללו נפגעי אלימות במשפחה, ליידע את לקוחותיהם באופן מתועד בכתב וערוך לפי הטופס שבתוספת, על אפשרותם לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים. חובת היידוע כולל את החובה ליתן ללקוח/ה כתובת ומספר טלפון של המקומות האמורים הקרובים למקום מגורי הלקוח/ה.

קיום היידוע כאמור הינו חובה לכלל עורכי הדין העוסקים בתחום.

עבירות מין בכלל, הן אלימות קשה, וכשהן מתרחשות במסגרת המשפחה, בזוגיות, הבלבול המתלווה לפגיעה, והקושי החברתי להכיר בה, הופכים את חיי הנפגעות לסיוט של ממש.

גם במצב אלימות מינית, חובה עלינו לסייע לנפגעות לשבור את קוד השתיקה והחששות, לתת מידע נכון  ועדכני ולהפנות לגורמי מקצוע רלוונטיים. בידינו הכוח החובה והזכות לסייע, לייצר מציאות טובה יותר לקורבנות.

עו”ד ומגשרת שירי אורון, משרד עו”ד אורון ושות’.